בשבת האחרונה נהרגו שני רוכבים בתאונת אופניים בכביש 3, מה שמצטרף לסטטיסטיקה של ממוצע של 20 רוכבי אופניים הרוגים בשנה. שוב נהג צעיר, אחרי בילוי בליל שישי, פוגע בקבוצת רוכבים שנעים על השוליים בכביש שאמור להיות בטוח. לא ברור אם היה שיכור או סתם עייף, אבל המפגש הזה בין בלייני סוף השבוע לרוכבים משכימי הקום של שבת הוא לעיתים קרובות קטלני.
אני רוכב אופניים מגיל 16, כנער התאמנתי גם בקבוצת מירוצים. יש לי אופני כביש ואופני שטח, וכמה פעמים בשבוע אני רוכב על אופני הכביש, כדי לשמור על כושר ולהוריד במשקל. רכבתי פעמים רבות בכבישי "המשולש" (נשר-לטרון-נחשון), כבישים המכונים "ארץ האופניים". בכל רכיבה יש את ההרגשה המודחקת הזו, שאולי יפגע בי רכב. אני מקפיד להסתכל במראה האחורית, מאזין לתנועה, יודע לזהות מתי מתקרב אלי אוטובוס או משאית, שיגלחו לי את האוזן. אבל הפחד תמיד קיים. אני יודע גם שאיריס מפחדת כשאני רוכב על הכבישים.
הסיכון הזה של פגיעה מלווה את כל רוכבי הכביש. אני מקפיד על לבוש בולט, נצמד לשוליים כמה שאפשר ובוחר כבישים שנחשבים "בטוחים", בוחר שעות שהתנועה נוחה יותר בכביש ומשתדל לרכוב בזהירות עד כמה שאפשר. לדוגמה, הפסקתי לרכוב בשישי ובשבת לפנות בוקר, בגלל הסיכון מהבליינים העייפים/שיכורים. תמיד בכיס נושא איתי תעודה מזהה (שזק"א יזהו אותי) ובתוכה גם כרטיס אדי (סגולה לאריכות ימים). אני רוכב באזור שלנו (אבן יהודה), בכבישים בין המושבים, ודווקא עושה זאת אחרי השעה 7:30, כשהתנועה הופכת להיות צפופה יותר ואיטית יותר. על כביש 4 אני עולה מפרדסיה לצומת דרור כשרוב התנועה שם עומדת בפקק, והסיכון לפגיעה נמוך. עדיין לעיתים יש איזה אוטובוס שמחליט לבדוק לי את האוזן, או נהג רכב שמחליט להתקרב קרוב מדי, או איזה ערס שמתקרב אלי בכוונה, חולף על פני בצעקות כדי לגרום לי ליפול מהאופניים. התרגלתי כבר לדברים האלה.
מה שמכעיס אותי תמיד אחרי תאונות כאלה זו ההאשמה של הרוכבים בתאונות. "אם לא תרכבו על כבישים, לא יהיו תאונות". קצת מזכיר את ההתייחסות לקורבנות אונס – "אם לא תלכי בערב לבד ברחוב, לא יאנסו אותך". מדוע מאשימים כאן את הקורבן? זה כמו לטעון שהולכי הרגל, שנפגעים על מעברי חציה בעיר, אשמים בתאונות. הרי אם לא ילכו הולכי רגל ברחובות ולא יחצו כבישים, הם לא יפגעו. או כמו שאמר מפקד מחוז תל אביב של המשטרה פעם למפקד המחוז של ירושלים – "לטעון שבתל אביב יש יותר הרוגים בפיגועים מאשר בירושלים זה כמו לטעון שבתל אביב יש יותר הרוגים בטביעה בים מאשר בירושלים".
מה שמנסים לטעון שונאי האופניים זה, שמדובר בחבורת פלצנים, שרוכבים על אופניים יקרים עם בגדים יקרים, לשם הספורט ולא לצרכי התניידות. נכחתי בדיון של ועדת תעבורה של לשכת עורכי הדין, שבה טען אחד מעורכי הדין הבכירים והותיקים לענייני תעבורה בישראל: "אם הם רוצים להתאבד, שיסעו. אבל המדינה צריכה לאסור עליהם לרכוב בכבישים". זו גישה מוטעית ומקוממת. היא מתעלמת מהמצב במדינות אירופה וארה"ב, שם לא כתוב על השלטים "זהירות רוכבי אופניים" על השלטים אלא "Bicycles share the road", משמע שלרוכבים יש זכות מלאה לחלוק את הכביש עם הנהגים. פעמים רבות ניתן לראות שיירה של מכוניות מטפסת באיטיות על אחת הפסגות באלפים בצרפת או באיטליה, כשהשיירה משתרכת אחרי רוכבי אופניים. איש לא מעז לצפור, לעקוף או לחתוך אותם, כי יש תרבות נהיגה אחרת, שמכירה ברוכב האופניים כשווה לנהג הרכב.
נזכיר שגם בישראל, לאופניים יש זכות מלאה לרכוב על הכבישים, למעט דרכים מהירות (כביש 1, כביש 6, כביש 4 מראשל"צ לאשדוד, כביש 2 מחדרה לחיפה ועוד כמה כבישים ספורים). אופניים גם לא חייבים על פי החוק לרכוב על השוליים, הם עושים זאת בגלל שאין להם נתיבים מסודרים כמו בעולם הגדול. מן הראוי שהמדינה תקצה מתקציב הרחבת הכבישים לתשתית אופניים נפרדת, שתגן על הרוכבים. עד אז, אל תאשימו אותנו, הרוכבים. אנחנו הקורבן כאן.
אב במשרה מלאה 
במקרה העצוב של אתמול, לא משנה מה היה כתוב על השלט, אם נהג נרדם על ההגה (יתכן שהיה שיכור הבנתי) לא יעזור כלום. גם לא אם תראה/תשמע/תחוש בו מתקרב 😦
אהבתיאהבתי
ברור לי שאם נהג יסטה ויפגע בי, אין לי הרבה מה לעשות. לכן הסכנה והחשש מלווים אותי כל יום. נקווה שבימי שני בבוקר יש פחות שיכורים על הכביש.
אהבתיאהבתי
דרור זה כל כך מקומם כל ההתיחסות הזאת המזלזלת לרוכבי אופניים.
בואו נקצץ כל שמץ של תרבות אחרת, מלבד תרבות הצפירות, הקלות, זריקת בדלי הסיגריות הרכבים,
ובל נשכח – הנסיעה בנתיב השמאלי כאילו שזה לא נתיב עקיפה בלבד…..
זה מצטרף ד"א ליידעה שקראתי לא מזמן אודות חוק הקסדות, שרק ילדים מחויבים לחבוש קסדה,
ואילו הורים לא.
כאילו, מה??? 1. איפה הדוגמה האישית שאנו כמבוגרים מחובנו להעניק לילדינו.
ב. האם הראש של המבוגרים חסין מפני פגיעות??? אם כן, אז אני מזמינה את הטוען להצטרף לאסא ליום אחד של תורנות ולהבין עד כמה רוכבי אופניים בכל גיל שהוא שבירים.
אללי.
איזו מדינה
אהבתיאהבתי
לגבי חוק הקסדות – הסכמתי עם החוק, למרות אלה שטענו שזה יגרום לאנשים לא לרכוב על אופניים, בגלל ההוצאה הכספית של קסדה. אני בעד לחייב קסדה, ומעולם לא רכבתי בלי קסדה. לא ברור לי מי לחץ כדי לבטל את התקנה הזו, ולשנות אותה כך שתחייב רק ילדים. אולי יבואני האופניים, לא ברור. גם ככה התקנה לא נאכפה ע"י המשטרה, אז לא ברור למי בער לבטל אותה.
לגבי תרבות הנהיגה הערסית – מסכים איתך. אני כל בוקר עומד בפקק בצומת רעננה, וכל בוקר רואה נהג/ת מדליקים סיגריה ברמזור, מחזיקים אותה מחוץ לרכב, ואיך שהרמזור מתחלף לירוק, זורקים אותה על הכביש. ככה האוטו נשאר נקי ומריח טוב. זה סימפטום להתייחסות לחוק בישראל בכלל – אם אין שוטר לא מקיימים את החוק.
אהבתיאהבתי
מסכים עם כל מילה.
גם כאני, כשהיתי צעיר ונמרץ היתי בקבוצת רכיבת כביש במשך 6 שנים- עד הצבא.
בימי שבת היה הורה עם רכב מלווה בקבוצה.
תשתית הכבישים לקוייה, אין שוליים מוגנים ומסודרים לרוכבי האופניים.
אין חינוך ראוי, אדם לא עולה על רכב כשהוא עייף, נקודה.
זה פשוט מצמרר.
אהבתיאהבתי
מסכימה עם כל מילה.
דנה
אהבתיאהבתי
תאונות דרכים זה עסק מרוויח. זאת תעשיה אחת הגדולות והמצליחות. פקקי תנועה הם החלק הנוסף בתעשיית הכבישים. דלק, תיקונים, מכירת מכוניות, מערכת רפואית ביטוחים. כל אלה מהווים עסק מצליח. צריכים גדר הפרדה במה שנוגע לאופניים ובמסגרת צדק חברתי הכסף, הרווחים מתעשיית הכבישים אמורים לשלם את התשתית. וכמובן במסגרת ההפרדה, יש לדרוש תחבורה ציבורית מעולה. כמה פשוט, ככה צריכים להצביע בהתאם. כל זמן שלא? בעברית מממשלתית זה נקרא "חוסר עניין לציבור".
אהבתיאהבתי
עד שיהיה צד חברתי בכלל ובמערכת הכבישים בפרט
בבקשה תזהר לא רק איריס דואגת -:)
אהבתיאהבתי
קודם כל אתה צודק, מי שיכנס בך סביר להניח שיהיה האשם הבלעדי בתאונה המצערת בה תקפד את חייך, ותשאיר את בנותיך לטפל באמם. כמעט שאין ספק בעניין האשמה. אפילו בתאונה שבה תהפוך למשותק, ככל הנראה הנהג אשם.
מעבר לכך, כמו שאני מאד רוצה שתהיה תשתית מתאימה ובטוחה לרוכבי אופנים בצדי הדרכים, ואף שם את זה די גבוה בסדר העדיפויות הלאומי הפרטי שלי (כאילו שמישהו שואל אותי), אני רוצה, אפילו יותר, תשתית כבישים שלא משליכה אל מותם, ואפילו לא אל הכלא, נהגים שעושים טעות. מכיוון שכל אחד, עד האחרון שבינינו, עלול לטעות, גם על הכביש. בדיוק בשביל אותו רגע של טעות המציאו את השוליים, כדי לספוג את הטעות ולהשאיר את האדם ואת הסובבים אותו בחיים, ואפילו עם רישיונו בידו. לצערנו לא בכל מקום יש מקום לשולי בטיחות, אבל כאשר כבר השקיעו ועשו, למה לבטל אותם?
הצעה שהעליתי כלשונה בתגובה לכתבה באתר שוונג (באופן שאולי יפתיע אותך- אני דווקא ספורטאי פעיל, בעיקר בריצה, בניווט ומדי פעם באופני שטח)- בימי שבת תהיה מעין תורנות בין רוכבי הכביש (כמו שבניווט ספורטיבי כל שבוע מועדון אחר מארגן את התחרות בהתנדבות). התורנים יעמדו בצמתים מרכזיות שיקבעו, יעצרו כל רכב ויבהירו לו שיש רוכבי אופניים בהמוניהם על הכביש. גם נהג עייף יחדד את חושיו לפחות לעשרים ק"מ הקרובים. כדאי שהדבר יתואם ויאושר על המשטרה כדי לתת גושפנקא חוקית לעניין, כולל שילוט ופליירים. מעבר לכך, אולי ניתן להכשיר (כמתנדבי המשמר האזרחי? מתנדבי מתנ"א?) את המתנדבים לבצע בדיקות אלכוהול ולתת להם סמכות לעכב אדם עד לבוא שוטר. אם רובם המכריע של רוכבי האופנים אכן יצמצמו פעילותם לכבישים האלו, זה יוכיח את אחריותם, ויקטין למינימום את הסיכון.
אגב, שאלה לדיון- נדמיין לתומינו את צומת הרחובות גרוסמן פינת סימון, בהם הירוק של צד אחד מופיע ממש עם האדמת הצד השני (לא כל כך נדיר במחוזותינו, למשל צומת הכניסה למנהרות הכרמל מכיוון מערב). נהג רגוע התקרב לצומת הלא מוכרת, הרמזור הפך לכתום, הוא התלבט עשירית שנייה ארוכה והחליט שברשותו מספיק זמן לחצייה בטוחה. הוא טעה. מנקודת ההשקפה שלי האשם המרכזי הוא המהנדס, ואולי אשמת אזרחות כושלת על כל אותם נהגים שראו את המצב ולא דיווחו עליו לשינויו. דווקא הנהג ה"עבריין" הוא לא יותר מאשר הש.ג. האומלל שנקלע למצב אליו כל אדם היה יכול להיקלע. בפורמולה אחד על החלטה מוטעית של עשירית שנייה מאבדים את התואר, ובצדק. בחיים האמיתיים אסור שטעות כזו תבוא לידי ביטוי בכלל. אבל במערכת המקובלת, לא רק שהיא תגרום לתאונה בשל תשתית לא מתאימה, הנהג אפילו יהיה זה שישלם את כל המחיר.
נכון שהנהג במקרה הספציפי של השבת האחרונה ככל הנראה נהג בנסיבות שאינם מתאימות לנהיגה, אבל מתכנני הכביש דווקא חזו את הטעות הזו, והשאירו לו מרחב תמרון, אך רוכבי האופניים לקחו אותו. הנהג הזה יכל להיות כל אחד, רענן או עייף, רק רגע אחד של היסח דעת שקורה לכולם.
אהבתיאהבתי
היי דרור,
הבלוג שלך נחמד מאוד.
מעט קשה לי להסכים איתך. מההיכרות שלי עם רוכבי האופניים (לא באופן גורף) ישנם כאלה אשר נוסעים על הכביש ולא בהכרח בשוליים.
"אם לא תלכי בערב לבד לא יאנסו אותך", אם תלכי בערב לבד תמיד יש את הסבירות הזו שאולי תאנסי. נכון זה מקומם אבל אם תלכי לבד תשני משהו בתפיסה?
אתה כותב ממקום סובייקטיבי איך שאתה תופס את הדברים, איך אתה נוהג כשאתה רוכב על הכביש. האם כולם רוכבים כמוך?!?
אם אתה היית משתרך אחרי שורה של מכוניות רק בשביל לגלות שכל הפקק הזה הוא לא בגלל תאונה או מחבל שברח אלא בגלל רוכב אופניים לא היית מתעצבן? האם אתה באמת חושב שיהיה נכון לאמץ את הגישה הצרפתית ו/או האיטלקית?
נהג שנכנס למכוניתו במטרה לנהוג בה כשהוא עייף או שיכור מבחינתי זה רצח בכוונת תחילה.
אבל לומר שרוכבי האופניים הם שא תמים…לא בכל המקרים.
לילה טוב,
דנה
אהבתיאהבתי