קטנה גדולה

דר בגיל 13 חודשים. צילום: הגר ציגלר

"כי אני קטנה,
כל כך קטנה,
אבל יש קטנים ממני,
מפחדים נורא, להסתכל עלי
כי בשבילם אני גדולה,
כל כך גדולה"

(קטנה גדולה – להקת ילד פעם, מילים: לי גאון)

לפני כמה ימים דר עזרה לי לנעול את נעלי הרכיבה לפני רכיבת האופניים בבוקר, ואז שאלה: מתי תחבר לי האופניים שמתחברים לאופניים שלך ונרכב ביחד? היא התכוונה לחצי-אופניים שיש לי, שמתחברים כמו נגרר לאופניים הגדולים, והילד יכול לשבת מאחור, לדווש ולהנות. קניתי את הדבר הזה לפני כמה שנים, אבל דר קצת קטנה מדי בשביל לשבת על חצי אופניים. בינתיים יש לה אופני עץ ללא פדלים, שעליהם היא רוכבת בבית ובחצר.

"כשתהיי יותר גדולה תוכלי לרכוב איתי", אמרתי לה.

"אבא, למה אתה אומר לי שאני קטנה?" היא נזעקה מיד לאחר שעשתה את ההיקש הלוגי המתבקש.

"לא אמרתי שאת קטנה, את בת שלוש, ודי בוגרת, אבל כדי לרכוב על האופניים האלה את צריכה להיות גדולה יותר".

"מתי אני אוכל לרכוב?"

"כשתהיי בת ארבע, בשנה הבאה" עניתי.

כל הרכיבה העסיקו אותי המחשבות האלה, על המסרים הכפולים שאנו משדרים לילדים, שמצד אחד מרגישים בוגרים, אבל מצד שני נותנים להם הרגשה שהם קטנים מדי לעשות פעולות מסוימות. כשהם נולדים, הם חסרי אונים לחלוטין. אחר כך לאט לאט הם מתחילים לבצע פעולות, ואנו נרגשים לאחר כל ביצוע: לשבת, לזחול, להחזיק כפית, לאכול לבד (עם כל האוכל ניתז על הקירות מסביב), לאכול מוצקים, לאכול סטייק, ללכת, לרכוב על בימבה, לטפס בסולם בגן השעשועים, עד שהם בוגרים והולכים לצבא. כמובן שאנו מחזקים אותם לאחר כל פעולה, ונותנים להם את התואר "בוגר!" לאחר כל הצלחה.

ואז מגיע הכ"ט בנובמבר שלהם: אני לבד! הכרזת עצמאות של ממש. בתחילה זה נראה חינני, עם המריחות של מחית הבטטה על כל הגוף, כיסא האוכל היקר והבלתי כביס והקירות במטבח. השלב הבא של לבד! זה שהם רוצים לבצע עבורך את הפעולות היומיומיות: ואז פתאום כל החלב שפוך על הרצפה במטבח, הסוכר מתפזר על השיש ואני עומד באמצע המטבח עם מבט דבילי של מה בסך הכל רציתי? להכין קפה? בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום.

האמת שאני מנסה להקנות לדר תחושת עצמאות ואמונה בעצמה, לצד הקניית חוש הזהירות ממה שעלול לקרות. זה אומר שאנחנו בבוקר מכינים את הקפה ביחד, היא בוחרת קפסולה, מכניסה למכונה, אני עוזר לה לסגור, היא שופכת חלב למקציף, אני מפעיל אותו ואז היא לוחצת על לחצן הכנת הקפה, לא לפני שהיא שואלת "אספרסו או הפוך?". זה עובד יפה בבוקר.

בכל מה שקשור להכנת אוכל, אנחנו משתפים את דר מגיל קטן בתהליך הבישול, במה שהיא יכולה לעשות, כמו לשפוך חומרים לקערה, לערבב, לטעום וללקק. היא מאוד אוהבת להכין עוגות ובעיקר להכין קציצות. מגיל קטן למדה הפעוטה הזו את תנועת גלגול הידיים עם הבשר הטחון והיא מפליאה לגלגל קציצות. מצד שני, בכל מה שקשור למחבתות, סירים ותנורים חמים, היא יודעת שאסור לה לגעת אלא רק להסתכל.

דר תופסת את העולם שלה אחרת מאיתנו. הדיכוטומיה שלה מפליאה אותי כל פעם מחדש. השבוע דיברנו איתה על כך שביום חמישי תלך עם איריס לסרט "פו הדב". היא ביקשה ללכת גם עם ארז ואייל, "הדודנים", כמו שהיא קוראת להם. איריס הסבירה לה שארז כבר ראה את הסרט, ושאייל קטן מדי בשביל הסרט (בן שנתיים וחצי). ואז היא אמרה "אייל כבר לא קטן, הוא גדול – הוא הולך". בשבילה אייל פעם היה תינוק, והיום הוא הולך ומדבר אז הוא כבר לא קטן. זה מזכיר לי שלימדתי תלמידי מב"ר, שמתאפיינים בחשיבה קונקרטית ודיכוטומית. אחד התפקידים הקשים בלימוד מב"ר הוא ללמד אותם שהדיכוטומיה הזו מוטעית.

אז בינתיים דר מנסה להוכיח לי שהיא גדולה. כמעט כל ערב, כשיוצאים מהאמבטיה בדרך לחדר שלה היא עוברת ליד מד הגובה שאיריס הכינה לה בעיסת נייר, והיא מבקשת "אבא אני רוצה למדוד את הגובה שלי, לראות עם גבהתי". אני מסביר לה שלא כל יום היא גובהת, אבל פעם בחודש חודשיים נמדוד אותה.

מד הגובה שאיריס הכינה לדר

"אתה תראה שאני אהיה גבוהה", היא מודיעה לי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבהות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על קטנה גדולה

  1. B L U E D E V I L הגיב:

    וואו!וואו! וואו!
    איזו כשרונית איריס. התאהבתי במד גובה. אני יכולה להזמין כזה?
    (איפה עשיתם את התמונה של דר?יום אחד אני אקום בבוקר ואדע פוטושופ.מובטח)
    מאיזה גיל אתם משתפים את דר בפעילות הכנת אוכל? הנסיכה שלי בת שנתיים וזה נראה לי מוקדם כי היא בלגניסטית! אם היא על השייש "עוזרת" היא מבלגנת,הופכת,שופכת ובעיקר – דוחפת אצבעות וטועמת מכל דבר

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      מד הגובה עשוי מקנבס, שניתן לקנות בחנויות של ציוד לציור. על הקנבס איריס יצרה את הדמויות של המרים עם עיסת נייר וצבעה.
      התמונה של דר צולמה בסטודיו של הצלמת הגר ציגלר, שאנו מצטלמים אצלה מדי פעם. אין כאן פוטושופ כלל.
      לגבי הבישולים – זה עניין של אימון וגבולות. לדעתי, ככל שתשלבי אותה בבישולים, כשהיא יושבת על השיש, זה ישתפר. תנסי בתחילה לעשות את הדברים כשהיא מחזיקה את הכף לדוגמה, ואת מחזיקה לה את היד ומדגימה לה את התנועה. קחי בחשבון שיהיה קצת לכלוך. זה חלק מהענין. והכי כיף זה ללקק בסוף את הכפות.

      אהבתי

      • B L U E D E V I L הגיב:

        חייב להיות פטושופ בתמונה של דר. הסטודיו שקוף? רצפת זכוכית שמשתקפת וקיר תואם רצפה?
        קנבס אני מכירה.אני מתעסקת עם דברים כאלו בעצמי.אבל איריס ממש בנתה את הדמויות מעיסת ניר – אין לי הכשרון/הסבלנות/תובנת היכולת הזו. מדהים.

        לגבי הבישולים, הלכלוך הוא פחות בעייתי כמו העובדה שהיא כל הזמן נוגעת בכל דבר ומעיפה דברים.ואז נשברים דברים, מועפים דברים… צריך פה סמיילי מותש

        אהבתי

        • דרור כהנוביץ' הגיב:

          נשבע לך שאין פוטושופ. מדובר בסטודיו, נייר רקע לבן שתלוי מהתקרה (איך שקוראים לו), משטח פרספקס ליצור השתקפות ואחת צלמת מוכשרת בשם הגר ציגלר.

          אהבתי

  2. khturv הגיב:

    יופי של פוסט -נהנייתי מאד לקרוא כל מילה בסלע לי יש נכדה בת 3 שאנו משתדלים לתת לה להתנסות בהכנת עוגות [ערבוב וכד] סלטים [חותכת עם סכין פלסטיק ] עריכת שולחן וכו

    לגבי החצי אופניים האם תוכל לשים תמונה ואף לכתוב היכן אפשר לרכוש??? אנו מרבים לכתוב ובינתיים הנכדה יושבת על כסא המורכב על הרמה

    תודותיי מראש

    אהבתי

  3. motior הגיב:

    יפה מאוד 🙂
    אנחנו עד היום לא משתפים את הילדים בבישולים – היו מספר נסיונות במשך השנים אבל שום דבר קבוע.
    למרות שהבת שלי כבר יודעת לחתוך סלט (היא בת12.5) ועושה זאת מדי פעם.
    מדהים כמה שהם גדלים כל הזמן 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s