גרורתית

גרורות. המונח שכל חולה סרטן חושש ממנו. כשמאבחנים את הסרטן הרופאים אומרים "טוב, לפחות תפסנו את זה בזמן, אין גרורות עדיין בגוף, וכולם נושמים לרווחה. מזל שאין גרורות, רק שלא יהיו גרורות.

כזכור, איריס נכנסה בחודשים האחרונים לסטטוס של גרורתית. הסרטן שלח את שליחיו והתנחל בגוף בכמה מקומות מלבד השדיים. זה העביר אותנו ממצב של ממתינים לסיום הטיפולים למצב של טיפולים בלתי נגמרים. הרי מסרטן שד גרורתי לא מחלימים.

לפני כמה שבועות איריס עברה בדיקת PET-CT נוספת, שהראתה שהטיפולים שעברה עדיין לא הצליחו להקטין או לעצור את הגידולים. בעסה כזאת. הטיפולים גורמים לכזה סבל, אבל לפחות מאמינים שהם עובדים. לאחר כמה סיבובים של ג'נזר, איריס אמרה לי ששורף לה בבית השחי, במקום שבו יש גידולים בבלוטות הלימפה. אני התמלאתי תקוה שהתחושה הזו אומרת שהכימותרפיה "שורפת" את הגידול. בסוף התברר שפשוט הגידול גדל ולוחץ על העור שמעליו.

גרורתית. מילה יפה ונקיה ל"אנחנו לא יודעים מה לעשות איתך כרגע, אז בואי נחבר לך איזה תרופה בעירוי ונקווה לטוב". בינתיים איריס עברה לטיפול של קסלודה ואווסטין. כמובן שהאישור בקופת החולים לא היה חלק, אבל לאחר כמה ויכוחים ועוד פקסים באופן מפתיע אושרו התרופות. כנראה מפחדים מאיתנו כבר. לפחות האווסטין הוכנסה לסל התרופות. איריס שמעה מאנשים שבעבר קיבלו אווסטין, והיו צריכים למכור את הדירה שלהם כדי לממן את התרופה.

הקסלודה נלקחת בכדורים, שיש לבלוע באותה שעה בדיוק בבוקר ובערב, מה שגרם לאיריס להפוך את הפלאפון שלה למכונת תזכורות יומית. חצי שעה לפני הנטילה חייבים לאכול. אחר כך לוקחים את הכדורים (8 ביום), אחר כך נחים. כמו הירדנים בשיר "גבעת התחמושת". בין לבין יש קרם שמנוני שיש למרוח על הידיים והרגליים פעמיים ביום ולחכות 15 דקות ללא תזוזה במיטה, כי הקסלודה עלולה לגרום לפצעים וחתכים בעור הידיים והרגליים.

מה שיש לי להגיד על הסרטן זה שהוא לא נותן לך להתרגל לשגרה. פעם זה טיפולים עם כפפות קרח על הידיים והרגליים, אחר כך טיפולים המחייבים שטיפת פה מיוחדת, אחר כך ממליצים על לעיסת ארטיק קרח בזמן העירוי, בין לבין יש כדורים נגד בחילות, שלא נשתעמם. כך כל כמה חודשים נכנסנו לרוטינה חדשה של טיפולים, המחייבת טיפול מונע אחר. החיים מעניינים כשאת גרורתית.

בינתיים גם אנשים אחרים קיבלו בשורות דומות. מעניין כמה ניתן להרגיש קרובים לאדם שחי בצד השני של כדור הארץ ולא ראינו אותו מעולם. בשנות התשעים היו אומרים על זה "נפלאות העולם הקיברנטי". נחשפתי לבלוג שכותבת ישראלית שחיה בארה"ב וחלתה בסרטן השד. לאחר שכתבתי את אחת הרשומות על המלחמה בקופת החולים. היא שלחה לי קישור ומאז איריס ואני עוקבים אחריו. בדיוק באותו שבוע שכתבתי על כך שאיריס הפכה גרורתית, היא פרסמה רשומה שבה היא מספרת על החששות שלה שתימצא גרורתית.  כאילו קראה את מחשבותינו. לאחר שנמצאו הגרורות גם אצלה יכולנו להזדהות על התחושות, וגם לצחוק מההומור העצמי שלה. הומור חשוב מאוד במחלה הזאת, או כמו שאני אומר לאיריס "נו קדימה קומי, סרטן זה לא מחלה".

פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטן, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על גרורתית

  1. רביד הגיב:

    כואבת לשמוע. באמת באמת כואבת. מכירה את 'תרופה של הקרטיב'…מאז לא מסוגלת לצפות באנשים אוכלים קרטיבים, גם אם הם בתי הקטנה.
    המשך לכתוב, בבקשה, יש אמת בהקלה הנובעת מ'שותפות הגורל', גם אם היא חלקית בלבד.

    ואגב, מעניין אותי מאד, אם תרצה/תצליח/תוכל, לכתוב על המקום שלך כמלווה. פשוט האיש שלי לא ככ מדבר…

    תודה והמשך התמודדות עם ה'לא מחלה' הזו.

    אהבתי

  2. yonitzuk הגיב:

    דרור, אין לי מילים.
    (וזה לא קורה הרבה)
    נשמע מאבק קשה ארוך ובלתי נגמר.
    מחזיקה אצבעות לעתיד טוב יותר

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s