היום חל יום ההולדת ה-39 שלי. כנצר לשושלת רוסית שורשית וארוכה (מהעליה השניה בארץ), אני בדרך כלל לא נוטה לחגוג את האירוע במסיבות. ככה זה, אנשים מברזל שהגיעו לארץ והפריחו את השממה, לא ניתן לרגשנות ולמסיבות הפתעה להפריע לנו בחיים. כמובן שזה התנגש תמיד עם האופי של איריס, מפיקת האירועים והמסיבות. בסוף התפשרנו. חגגנו, אבל בקטנה.
איריס מאושפזת כבר כמעט שבוע במחלקה האונקולוגית באיכילוב. בשבוע שעבר, לפני שנכנסה למחלקה, הייתי בטוח שנשארו לה כמה שעות ספורות לחיות. היא התקשתה לנשום, למרות שהעלנו לה את קצב החמצן והיא עברה למסיכת חמצן מלאה. הרופאים כבר דיברו על האם לבצע אינטובציה לריאות או לא במקרה של החייאה. שלחתי הודעות לחברות הקרובות של איריס, כתבתי שאין לה הרבה זמן ושימצאו את הדרך להיפרד ממנה. לאורך השבועות האחרונים ראיתי את ההדרדרות ההדרגתית בנשימה, שלוותה בהגברת קצב החמצן. התחלנו מ-3 ליטר לדקה, התקדמנו ל-4 ול-5, וכשהמחולל לא הספיק, חיברנו אותה לבלונים בקצב של 10 ליטר לדקה. איריס הצליחה בלילה אחד לגמור בלון חמצן ענק של מגן דוד אדום, כזה שמותקן באמבולנס ושסוחבים אותו ממקום למקום עם עגלה כי הוא שוקל עשרות קילוגרמים. כשהרגע הזה הגיע הבנתי שהגיע הזמן להעביר אותה לבית החולים.
מיד עם קבלתה למחלקה חוברה איריס למכשיר הנשמה מיוחד, שמזרים חמצן בלחץ גבוה לאף, 21 ליטר לדקה, משולב עם אדים חמים שמונעים את התייבשות ריריות האף. מסתבר שיש רק ארבעה כאלה באיכילוב, ובמחלקה האונקולוגית הרופאים הפעילו קשרים ולחץ כדי לקבל אותו. כולם נכנסים לחדר לחזות בפלא החדש שהגיע למחלקה.
המכשיר הזה קונה לנו בינתיים זמן של נשימה, עוד כמה ימים, עוד שבוע, למרות שבסוף גם הוא לא יספיק ומה אז? אבל בחיים של חולה סרטן גם עוד יום של הכרה הוא מתנה. אז אנו מודים כל יום על המתנה שניתנה וממשיכים הלאה. עוד בעיה היא שהמכשיר הזה מחובר לקיר ולא מאפשר לאיריס לזוז מהמיטה. זה קצת מחרפן אותה לא לקום מהמיטה אבל זה מה שיש בינתיים.
במסגרת ההכנות לרע מכל נפגשנו בשבוע שעבר בבית החולים עם ציפי גון גרוס, פסיכולוגית ילדים, שהיא גם חברה של איריס מגלי צה"ל. "איך מסבירים לילדה בת ארבע על מוות?", "מה עושים?", "איך מתכוננים?" שאלנו אותה. היא הסבירה שדר כבר מבינה שהמצב של איריס לא טוב ומתחילה בתת המודע להכין את עצמה ליום שבו לא תהיה לה אמא. היא הסבירה שהמוות הוא דבר שאין לנו שליטה עליו, ולכן יש תחושת חוסר אונים. כדי להקטין את חוסר האונים צריך לעסוק בדברים שיש לנו שליטה עליהם. ציפי המליצה לנו שדר תעסוק בציור ובהכנה של כרטיסים לאמא, שנציב ליד המיטה של איריס תמונה של דר וליד המיטה של דר תמונה של איריס, שנעסיק אותה בהכנה של דברים עבור איריס. וכך עשיתי. למחרת הדפסתי תמונות בחנות הצילום וביליתי עם דר את ההמתנה בבית החולים בסידור אלבום. עכשיו לדר יש אלבום תמונות ליד המיטה שהיא מעיינת בו לפני השינה.
מסדרים אלבום. מזל שרימה היתה שם וסוף סוף מישהו צילם גם אותי
חוץ מהאלבום, הכנסנו תמונות למסגרות, תלינו מעל למיטה של איריס ציורים וכרטיסי ברכה שדר הכינה. איריס ביקשה גם שיביאו את אלבומי התמונות שלה מהילדות, והיא ודר ישבו ביחד וצפו בתמונות. איריס סיפרה לה שוב על המשפחה ועל מה שעבר עליה כילדה.
אלבומי התמונות והסיפורים המשפחתיים
לאחר מכן הן שיחקו באייפד החדש של איריס (מתנה ליום ההולדת ה-40). איריס מלמדת את דר לכתוב הודעות באייפד:
אחר כך הן נהיו רעבות וישבו לנגב חומוס עם פיתות על המיטה. דר מאוד נהנתה מהפיקניק עם אמא.
פיקניק של חומוס
מעבר לכך החברות הקרובות של איריס מסדרות משמרות השגחה סביב השעון. חלק מהזמן מועבר במריחת לק (כמו שדר אומרת: בנות!):
טלי מחליפה את הלק לכחול
וכמובן, מיכל פריאנט-לוי, שמגיעה בכל יום לטפל באיריס ואף ירדה לרצפה כדי לעסות ולהקטין את הבצקות ברגליים. כתבתי כבר על מיכל שפרצה לחיינו במקרה, ואין לי מילים לתאר מה היא עושה עבורנו.
מיכל בפעולה
היום הגעתי עם דר בצהרים אל איריס, כדי לחגוג את יום ההולדת שלי. מלכה טרחה והכינה את עוגת הפרג-שוקולד שאני כל כך אוהב, והתקבצנו, דיצה, לימור, מלכה, איריס, דר ואני לחגוג את יום ההולדת. איריס הרגישה לא טוב היום, כנראה בגלל הלילה האחרון שבו לא ישנה טוב וסבלה מקשיי נשימה ובחילות, אבל התאמצה מאוד והתעקשה שנחגוג את יום ההולדת למרות שהיא עייפה. היה קצת עצוב אבל היינו ביחד, חוגגים את יום ההולדת שלי. בדרך, באוטו, דר שאלה בן כמה אני. "בן 39", עניתי. "ואמא בת ארבעים?" – "כן". "אז בשנה הבאה אתה תהיה בן ארבעים ואמא תהיה בת 41?" היא שאלה. "כן, דר, אמא תהיה בת 41", עניתי, כשברור לי שיש סיכויים רבים שזה לא יקרה. "כשמתים מגיעים לשמיים?", היא המשיכה לשאול. "יש כאלה שמאמינים שמי שמת מגיע לשמיים, אני מעדיף לחשוב שמי שמת נשאר איתנו במחשבות שלנו כל הזמן", עניתי. "כשאמא תמות היא תגיע לשמיים?" היא שאלה. "אני חושב שאחרי שאמא תמות היא תהיה במחשבות שלך. בכל פעם שתיזכרי בה היא תהיה איתך", עניתי. מעולם לא דיברנו עם דר על מוות, אבל היא מרגישה את הדברים האלה גם מבלי שנגיד לה וזה מעסיק אותה.
כשאיריס מרגישה קצת יותר טוב בבית החולים, היא מנהלת את כל העולם דרך הנייד שלה. גם היא עוסקת בדברים שיש לה שליטה עליהם, כמו ארגון מסיבת יום ההולדת של דר בגן ביום שישי הקרוב. דיצה נשלחה לקנות חטיפים בריאותיים (המכונים 'במבה של אשכנזים' בעדן), יעל נשלחה לחנות הצעצועים לקנות הפתעות, חן קיבלה הוראות מדויקות לעוגה (שוקולד חושנית ומפתה של קרין גורן) ולתמונה של הנסיכות על העוגה ואיזה סוג מרציפן ירכיב את האותיות על העוגה. ככה זה איריס, תמיד מפיקה עד הפרט האחרון. איריס גם נתנה הוראות מדוייקות לגבי אופן הקבורה שלה (אזרחית, בארון בלבד), ושהיא רוצה שלשבעה יגיעו חברים עם ילדים, כמו שתמיד הגיעו לבית עם ילדים. חוץ מזה היא מכינה מכתבים לדר, שתקבל אותם באירועים מיוחדים בחיים שלה ועוד דברים שישארו אחריה.
מה עדיף? להיפרד באיטיות מבן זוג כשיודעים שהסוף קרב או לשמוע על המוות בפתאומיות (כמו בתאונת דרכים) ואז להצטער שלא הספקנו לעשות דברים ביחד. במקרה של איריס, מצד אחד קשה לראות בן זוג דועך כשהמחלה משתלטת עליו, וגם אנחנו בתחושה שלא הספקנו חלק מהדברים שרצינו, אבל מצד שני לפחות יש את ההזדמנות להיפרד כמו שצריך.
היום ביקרה את איריס דינה, האחות המתאמת ממרפאת המעקב באיכילוב. בשנתיים האחרונות נוצר בין איריס ובין דינה קשר אישי שהוא מעבר לקשר של מטופלת-אחות. דינה היתה האורים והתומים של איריס בכל מה שקשור לענין רפואי. הודעות הסמס שנשלחו לדינה הצליחו להרגיע פעמים רבות את איריס. כשדינה יצאה מהחדר ירדנו ביחד במעלית למטה. שמתי לה שהיא בוכה. "חשבתי שאתם כבר התרגלתם במרפאת מעקב הסרטן למטופלים שנעלמים לכם", אמרתי. "אני לא יכולה להשתחרר מאיריס, זה כל כך עצוב" היא אמרה.
אז תודה לכל מי שאיחל לי יום הולדת שמח. אני מודה שצריך הרבה עזרה מחברים לשמוח ביום הזה, ומודה לכל מי ששלח לי מסרים אישיים מחזקים. מה הייתי מאחל לעצמי ליום ההולדת? שאיריס לא תסבול, שיהיה לה קל, שתנוח ותצליח להירגע ולנשום, ושיהיה טוב. ענת שלחה לי קישור לשיר הזה של ה-Eagles, שממצה את מה שאני רוצה – שלווה:
וכמה תמונות מהאלבום החדש שיש לדר ליד המיטה:
-
- אלבומי התמונות והסיפורים המשפחתיים
-
- פיקניק של חומוס
-
- טלי מחליפה את הלק לכחול
-
- מסדרים אלבום. מזל שרימה היתה שם וסוף סוף מישהו צילם גם אותי
אב במשרה מלאה 
המון המון מזל טוב לך
אהבתיאהבתי
אני כבר שבוע במצב של הדחקה רציני, וכמו תמיד לקרוא את הבלוג שלך מציף הכל 😦
אני חסרת מילים כבר חודשים, אני מקווה לעוד הרבה ימים סביב איריס והרבה ימים אתכם.
אהבתיאהבתי
יום הולדת שמח, למרות הכל, דרור. איך אומר השיר הזה של עיברי "אני יודע שזכיתי לאהוב".
זכית ואיריס זכתה. שולחת לכם אהבה והרבה שקט.
אהבתיאהבתי
אני לא מכירה אתכם בחיים האמיתיים. אני בוכה מול הבלוג כבר תקופה..
מאחלת לכם הרבה בריאות לכולכם. מזל טוב לימי ההולדת הקרובים שלכם. חיים טובים ושלווים ונעימים.
אהבתיאהבתי
דרור היקר. אני מאחלת לך מכל הלב את מה שאתה מאחל לעצמך. שיהיה טוב. ושלווה. ואושר. ונחת מהילדה המופלאה שלכם. הרבה מזל טוב וחיבוק גדול. ליאת
אהבתיאהבתי
אוי, כהנוביץ'….. מה אני אגיד אותך? אני, נו, זו שצריכה לשמור על פאסון. לא יכולה להגיד לך את כל מה שאני רוצה, כי זה מסתכם בעיקר בלרצות לרוץ ברחובות ולצרוח כמו משוגעת, שמישהו כבר יציל את החברה שלי…….
אוף…… כל יום הוא יום, וצריך להודות עליו, ולשמוח בו. כל יום מקרב לטיפול הבא, בתקווה שיהיה ויעזור.
חיבוק, של רוסים, עם מצמוצים על שתי הלחיים.
אהבתיאהבתי
למרות שלא מכירה אתכם אישית, נכנסתם לי עמוק ללב. בטוחה שיש עוד כל כך הרבה אנשים שבודקים 10 פעמים ביום אם הגיע עדכון בבלוג. מחפשים בפורומים כל בדל מידע, ובעיקר מתפללים איתכם.
תנצלו כל רגע לשמוח ולחגוג כי בעצב אין לנו שליטה.
מחבקת
אהבתיאהבתי
דרור אהוב,
חזרתי הביתה לפני מספר דקות. יצאתי מאיריס בלב כבד. התלבטתי כל הדרך אם להתקשר אליך או לא. החלטתי,שאין צורך. שבעצם היינו שם ביחד היום ראינו איך , שוב, המצב מתדרדר.
אוהבת את האשה שאיתך, נדמה לי יותר מכפי שהיא אי פעם תדע. קשרתי את נפשי בנפשה, את משפחתי במשפחתה- משפחתך, הבטחתי לה שזה, כשבקשה, שזה לעולמים.
הלילה, אחרי שאמרה לי היום, אין ספור פעמים שקשה לה, והמורפיום בילבל אותה, והסטרואידים לא נתנו לה לנוח, הלילה – אני מבקשת בשבילה – א. ו. י. ר
אהבתיאהבתי
דרור, רציתי לכתוב מזל טוב, רציתי לאחל בריאות ונס
ולגלות לך שאני מתפללת בשבילכם כל הזמן,
אבל אז קראתי מה שדיצה כתבה ואני חנוקה לגמרי.
אז גם אני מבקשת אויר. בשבילה, בשבילכם.
אהבתיאהבתי
אבי נהרג באופן פתאומי, ביום אחד בצהרים, כשהייתי בת ארבע. בדיעבד אני יכולה לומר שיש שני דברים שמאוד השפיעו עלי לטובה באותה תקופה – הראשון היה לפגוש ילדות גדולות ממני שאיבדו הורה – הן הבינו מה קורה לי וידעו לספר לי שיהיה בסדר, שאמנם זה יכאב לנצח, אבל לאט לאט – פחות בחדות. הדבר השני שסייע לי היה שאמי התחתנה שוב, ואחרי שנים מספר של הסתגלות היה לי אבא שוב, שוב הרגשתי משפחה.
תחזיקו מעמד, עכשיו ואחר כך
ותמסור לדר חיבוק – אפילו שאתם לא מכירים אותי, פשוט שתדע שיהיה בסדר
אהבתיאהבתי
דרור, מי ייתן וכל האיחולים שלך יתגשמו.
שנרים כוס לימי הולדת שמחים? נרים. מלאת יין טוב. גבוה גבוה.
חיה
אהבתיאהבתי
אני זוכרת שישבתי עם אבא שלי בבית החולים והוא סיפר לי על המשפחה שלו, על הבית שלהם ברומניה, על אנשים שלא התמזל מזלי להכיר. אני זוכרת שהגעתי אל הוריי הביתה סתם באיזה יום ודיברתי איתו המון ולמחרת הוא מת פתאום, וחשבתי לעצמי איזה מזל, כל החוויות שצברתי איתו. וזה אף פעם לא מספיק וזה תמיד תמיד שם והוא באמת תמיד איתי. מחבקת אתכם, מזל טוב דרור.
אהבתיאהבתי
בלי מילים.. רק הרבה הרבה חיבוקים…
זכינו להכירה גם אם לא נפגשנו הרבה.. זכינו להכיר עולם ומלואו..
אהבתיאהבתי
חסרת מילים, כרגיל, אבל שולחת לכם המון אהבה. אתם במחשבותי ללא הרף.
ובלי קשר, חשבתי לעצמי כמה זה הולם שאיריס ואתה ילידי קיץ. החום, האור, והאהבה שקורנת משניכם מעידה על כך.
אהבתיאהבתי
כבר תקופה שנותרת חסרת מילים אל מולכם, שלושתכם, ומול האנשים שסובבים אתכם באהבה גדולה. מאחלת אויר לאיריס.והמון כוחות לכם.
אהבתיאהבתי
הי דרור.
נורא מרגש ועצוב כל מה שאתה כותב וכל מה שכתבו המגיבות לפני.
אין ספק שאתם משפחה מאוד מיוחדת, וההתמודדות שלכם עם המחלה של איריס ועם הקשיים והפרידה מעוררים הערצה.
אתה יודע, אני לא כל כך טובה עם הקצה הזה של קשת החיים. יותר עם הצד השני (הראשון) של הקשת…
אז למרות שזה חורק וצורם,
אני רוצה לאחל לך יומולדת שמח (הכי שמח בנסיבות הקיימות) ושיהיה הרבה מזל טוב. ולעוד ימים רבים של חוויות משותפות (ואמן שיקרה הנס, ואיריס תחגוג איתך את יומולדתך ה- 40 גם!)
צופה מהצד ושמחה בשבילכם על הביחד המיוחד שלכם ועל המקסימונת שאתם מגדלים (פתאום ניזכרתי איך צילמתי אותה מגיחה לעולם. מהצד ההוא של הקשת שבו נח לי יותר….)
הרבה נחת ואושר ובריאות!!!!
נטלי
אהבתיאהבתי
כואב הלב. התמונות של איריס גמרו אותי. כל כך נוגע ללב. דרור, מזל טוב ליום הולדתך. כותבת, מוחקת…שוב כותבת, שוב מוחקת….לא מוצאת את המילים הנכונות. איזה מילים נכונות יש במצב הזה? מאחלת לכולכם שלווה.
אהבתיאהבתי
כבר מאוחר בלילה, אבל יום ההולדת שלך עדיין כאן, אז אני מרשה לעצמי לאחל לך יום הולדת שמח כמה שאפשר והמשך חיים טובים ארוכים ומאושרים כמה שרק אפשר.
אתה זוכר איך סבא שלמה היה תמיד אופטימי? "יהיה טוב!" הוא היה אומר, מחייך במין תמימות כזו, וגם מאמין… ואת זה אני חושבת שהוא השאיר לנו – את החיוך, את העיניים הכחולות ואת האופטימיות בכל מצב… לחשוב ולהאמין באמת שבהמשך יהיה יותר טוב.
אני מעודכנת (מדברת עם בינה, כדי לא להציק) ולכן אני מתפללת שתספיקו לחגוג גם עם דר
את יום ההולדת הקרוב שלה ושאיריס לא תסבול…
אוהבת אתכם, ובעיקר מתפללת לכמה שיותר בריא, רגוע ושלו. נשיקות,
דודה נויה.
אהבתיאהבתי
דרור יקר, חבל שעוגת פרג טעימה ומיתולוגית ככל שתיהיה לא יכולה להביא ״אוויר״
אין לי מילים להוסיף רק לחזור ולומר מה שכבר אמרתי לך זכיתם אתם לאהוב וזכינו כולנו להיות חברים שלכם ולגעת ב״בבית״ שיצרתם יחד .
אוהבים ומחבקים
אהבתיאהבתי
דרור , אין מילים.
קורא בשקיקה מהולה בעצב.
אהבתיאהבתי
יום הולדת שמח דרור
גם אני כמו רבים אחרים כבר הרבה זמן קוראת ובוכה מול הבלוג שלך ולא מגיבה כי אין מילים.
שולחת חיבוק מחזק, מחשבות ותפילות.
אהבתיאהבתי
יום הולדת שמח דרור!
לא יודעת מה לאחל לך, אאחל לך את מה שתבקש לעצמך.
אתם במחשבותי ותפילותי.
אהבתיאהבתי
דרור שלום… שמי איה, אני נמצאת בקבוצה של הבנות שאיריס נמצאת בה אך לא מכירה אותה אישית… אני עוקבת אחרי התמונות והידיעות שדיצה מעדכנת…. קראתי עכשיו את הבלוג שלך ברגשות עוצמתיים, בכאב גדול וברצון לחבק חזק חזק. כאמא לילדה קטנה, עברה בי כל הזמן המחשבה בזמן הקריאה, איך הילדה שלי הייתה מקבלת שאמא איננה עוד… שאלת מה ״עדיף״, להיפרד בהדרגתיות או באופן פתאומי?… נכון שהכאב הוא אותו כאב, האובדן הוא אותו אובדן אבל כבת שאיבדה את אביה לפני שלושה חודשים באופן פתאומי לחלוטין (התקף לב) אני הייתי רוצה את הזמן הזה להיפרד מאבי, לומר את המילים שרציתי, לחבק את החיבוק האחרון, לתת נשיקה ולהחזיק את היד… דרור היקר, אני מקווה מאוד שניסים יתחוללו בקרבתכם, שתדעו ימים יפים יותר עם בתכם המקסימה והכי חשוב שתשובו לחייך…. רק בריאות, איה
אהבתיאהבתי
אוויר, ושלווה. המון מהם. כמה שתצטרכו, שניכם, שלושתכם, כל המלווים אתכם. במאבקי שלחה לי יקרה את השיר הזה ששלחו לך. מבקשת שיעבוד גם בשבילך.
מזל טוב. מקווה שכך.
אהבתיאהבתי
דרור יקר,
מזל טוב קודם כל ולמרות הכל.
אני לא מכירה אישית אותך או את איריס אבל אני ובן זוגי עוקבים אחרי הבלוג והעדכונים כבר זמן רב. אתם בלבנו ובמחשבותינו כל הזמן.
איבדתי את אבא שלי כשהייתי בת תשע. התקף לב פתאומי, בלי שום אזהרה. אני יודעת שעכשיו הלב קרוע מהפרידה המתקרבת אבל רציתי לומר העובדה שדר תדע עד כמה איריס נלחמה על כל יום איתה, עד כמה היא חושבת עליה ללא הרף ואוהבת אותה, תהיה חשובה לאין ערוך.
לדר יש אותך קודם כל, ועוד הרבה מבוגרים אוהבים שיחבקו, יכילו, ידברו איתה על איריס ועל מה שעובר עליה (וכמה חשוב שאתה לא לבד במערכה הזו כי גם לך יש חבילה של אבל להתמודד איתה). כמי שכל זה לא היה לה, אני חושבת שזה הבסיס שעליו תיבנה הנחמה. אבל אין מה שיעלים את האובדן והקרע הגדול מנשוא ועל זה, לבי יוצא אליכם.
מאחלת לכם שלווה והרבה אוויר ככל האפשר.
אהבתיאהבתי
מכירה רק וירטואלית, אבל כמו רבים כאן מרגישה קשורה אליכם.
איריס, לראות את החיוך שלך בתמונה עם דר אמר הכל! וכמו שדרור אמר, תמיד תהי במחשבות שלה ושל דרור ושל כולנו.
דרור- המון מזל טוב!
אהבתיאהבתי
דרור, חושבת עליכם, על אף שלא מכירה, ומאחלת לכם כמה שיותר רגעי חיוך משותפים (לאיריס, לך ולדר).
אהבתיאהבתי
דרור, מה אכתוב שלא כתבו קודמיי,
באמת שאין לי מילים, ואריאל כל הזמן שואלת "אמא למה את בוכה?"
ושאין לי אויר כבר שבוע, מתגעגעת ורוצה להרגיש את איריס כל עוד אפשר,
אתמול בבוקר היה כל כך קשה לראות אותה, אבל שעה אח"כ פתאום היא חזרה לעצמה, חלשה, עייפה, אבל רוצה לדבר ולספר ולהיות עם חברים, צילמתי קצת בוידאו, דיברנו על דיאטות וצחקנו שדר צריכה להכיר את הגנטיקה המשפחתית, בסוף כמובן שצילמנו חוויות מלונדון בכלל…
מסיימת עם משהו שאיריס כתבה לי, למרות שאתה יודע את זה….
כתבתי לה עליך:
"הוא מדהים!!! היה שווה לחכות כל כך הרבה שנים למשפחה ובית כזה."
January 15 : Iris Goldman-Kahanovich
"זה ברור ואני יודעת את זה גם בלי הסרטן…. זה בדיוק חלק ממה שמעציב אותי כל כך – שעד שזכיתי בכזה אוצר – זה הולך תכף להגמר."….
אהבתיאהבתי
איריס יקרה, רציתי רק לשלוח לך חיבוק גדול ולהגיד שאת אדם נדיר ומיוחד במינו, לכן אני יודעת שגם הבעל הזה שלך והילדה שלך, דר, הם אנשים נהדרים ומקסימים כמוך.
אהבתיאהבתי
דרור היקר,
מזל טוב ליום ההולדת שלך ושיתגשמו לך לטובה כל משאלות לבך.
כשאני קוראת אותך עיניי מתחילות להרטב מעצמן, אין לי שליטה על כך, אין לי מילים להביע את הצער הגדול שעובר ומרגיש לי כשאני קוראת אותך ועל התיאורים הנוגעים ללב שאתה מתאר על העובר על איריס ומצבה המתדרדר ועליכם כמשפחה, כהורים וכזוג. להיות ולנהוג כמוך צריך הרבה כוחות ואני מצדיעה לך כמה שאתה מביט למציאות ישר ובגובה העיניים, ריאלי והגיוני בתחושות וברגשות שלך ובהתייחסות המיוחדת והרגישות שלך לכל העובר עליכם בחיים כבעל לאישה מיוחדת במינה, כהורים לילדה מדהימה, כאבא לדר המקסימה שלכם לצד המחלה הארורה והאכזרית שנפלה עליכם באמצע החיים.
דר ילדה מדהימה ולדעתי היא מסוגלת לקלוט גם אם לא מספיק להבין את מה שהיא כבר כנראה מרגישה שמתרחש לבוא והוא הנורא מכל. מאחר והיא חווה אתכם את המאבק הקשה של איריס זה כבר משודר אליה והמציאות שלה הוא המצב בו היא חייה אתכם ולא ניתן להתחמק מלהסביר לה את האמת ואתם עושים זאת בצורה כל כך נוגעת ללב ומעוררת התפעלות שאני כל פעם מתפעלת מכם מחדש על גודל העוצמות, הפתיחות והעברת התחושות שלכם וממשיכה להתפלל כמה שיותר שיתן כוח לאיריס לבלות עם דר ואתך כמה שיותר והרבה א ו י ר …
אהבתיאהבתי
מזל טוב לך. אתם אנשים חזקים.
אהבתיאהבתי
דרור יקר,
איריס, דר ואתה במחשבותיי כל הזמן. הלב יוצא אליכם.
אני זוכרת מאחד הפוסטים המוקדמים יותר, כמה איריס הייתה מוטרדת מהמחשבה שדר לא תזכור אותה. התלבטתי זמן רב אם לכתוב, ואני מרגישה שזה הזמן המתאים.
אני רוצה לשתף באסון שקרה במשפחתנו. ילדה של אמא, יחידה ואהובה, הלכה לישון בלילה במיטתה אחרי סיפור ונשיקה מאמא. כשהתעוררה בבוקר כבר הייתה יתומה. כל הלילה, עת ישנה, התחוללה הדרמה בטיפול נמרץ. כך, בין לילה. סיבוך רפואי נדיר. כך, מבלי שראו זו את זו ונפרדו. לילדה עוד לא מלאו אז חמש.
היום היא כבר בת עשר. ילדה נפלאה, רגישה, בריאה בנפשה. זוכרת את אמא בגעגוע ובאהבה. חמש השנים בהן הייתה כל עולמה של האם ניכרות בכל מילה, בכל זיע. האהבה, המסירות, הקשר המיוחד ביניהן, נותרו עמה. אנחנו רואים אותן יום יום, שעה שעה. אני בטוחה שכך יהיה גם אצלכם. שדר המופלאה, המיוחדת, תיקח איתה את איריס באשר תלך.
מתפללת עליכם.
אהבתיאהבתי
איש יקר שאינני מכירה. ברכות אין קץ ליומולדת אבל בעיקר ליכולת לראות את חצי הכוס המלאה גם כשהיא הולכת ומתרוקנת ולנצור את הזיכרון של המלאה לגמרי. הכנות הפתיחות והאמת מרחיבים ריאות ומדמיעים עיניים. מזל טוב שוב ושתזכה לחגוג הרבה דברים בחיים הפרטים שלך.
אהבתיאהבתי
בלי שאנחנו מכירים. ליבי איתכם. אתה איש נדיר. אין לי מילים מרוב דמעות כמה עצוב
אהבתיאהבתי
דרור היקר – וגם דר, הבת שלי שירי סיפרה לי על המאבק של איריס במחלתה. היום היא ענתה לי בטלפון בבכי, וסיפרה לי שאיריס הלכה לה. אז, קראתי את הפוסט הזה, והתרגשתי. איזה מילים יכולות להיאמר? איזה ניחומים באמת ינחמו? אין כאלה. זהו, נגמר – אבל אני מאחלת לך להמשיך ולגדל את דר לתפארת כפי שעשיתם עד כה. איזו ילדה מדהימה. ומאחלת לך להתגבר על הכאב, במחשבה שלאיריס כבר לא כואב. וגם – לשמר את המחשבות והרגשות הטובים והחמים שאתה כה מלא בהם. מחזקת את ידיך. זהבה דברת – אימא של שירי.
אהבתיאהבתי
אין מילים לתאר את הצער והכאב העמוק שאני חשה, עם הילקח ממך ומדר האישה המקסימה והאמא המדהימה הזאת.
תנחומיי הכנים. תנוחי איריס בשלום. כל כך שמחה שהיית מוקפת בהרבה אנשים ואהבה, מקווה שסבלת כמה שפחות. את במחשבות כולנו לעד.
אהבתיאהבתי
תנחומי הענקיים עברתי אתכם כברת דרך מפורום חתונות ועד היום אומנם תמיד בשקט בשקט
כואב לאבד אישה מקסימה כל כך הנחמה היחידה זה שהיא לא תסבול יותר
אהבתיאהבתי
דרור,
אין מילים שיכולות להציג את כאב האובדן.
אתם משפחה מזן נדיר ואיריס השאירה ילדה מדהימה, שאין כמותה. מהכרותי רבת השנים עם איריס, אני בטוח שגם עכשיו, באשר היא, היא מארגנת ומסדרת הכל, שהכל יתקתק כמו שצריך והכי חשוב, שיגמרו המכאובים. לפחות אצלה.
עקבתי אחריכם בשקט, בלי להפריע, בשנים האחרונות, וכל מה שאוכל לאחל זו האהבה הנדירה בינך לבין דר, והזיכרון המיוחד שאיריס השאירה לכם, ולנו.
ג.
אהבתיאהבתי
קשה לי לכתוב לך "מזל טוב" או "יומולדת שמח". זה מרגיש כ"כ לא מתאים לסיטואציה. אאחל לך שמה שתאחל לך, ולכם, יתגשם.
ליבי איתכם.
😦
אהבתיאהבתי
לו הייתי יכולה הייתי מחזירה את העולם ל14.11.05 יום אחד לפני, ונפרדת מחברה אהובה ,
ביומן כתבתי 16.11 לראות את תמי . לא הספקתי היא נפטרה מיסוריה ב15.11 .
משתתפת בצערכם וביגונכם על האבדה שכבר לא כואבת את העדר האויר.
ולגבי השמיים – אני מאמינה ויודעת שהאהבה נשארת .
ויש ספר ילדים אחד שמרגש אותי בכל פעם מחדש – מה שלא יהיה /דבי גליורי
" …בחלון הביטו אל הכוכבים "תראה איך הם זורחים ,קטן ,תראה איך הם קורנים . אבל כמה מהם כבו לפני המון שנים הם נוצצים עדיין כל לילה במרומים האהבה,כמוהם,לא תכבה לעולמים "..
לעולמים
אהבתיאהבתי
לא יודעת מה לכתוב. אני קוראת ושותקת. מסתכלת על התמנות ושותקת. ועתה רוצה לכתוב משהו ולא יודעת מה. אמא שלי פעם אמרה משהו בהקשר למקרה כזה:"תראי מה זה, אני זקנה, כבר עברתי הכל, עשיתי הכל, אף אחד לא זקוק לי יותר, כולם מסתדרים בלעדי ועדין אני פה. וצעירים שלא הספיקו כלום לא חוו הכל, לא הכירו כלום ועדין צריכים אותם…"
בכל מקרה, להמשיך לבלות עם דר בכל מצב ולחיות את המציאות, נראה לי הכי נכון שאפשר. לענות על כל השאלות שלה, שכמובן תשאר שאלת השאלות "אבל למה?". התשובות שלך לכך שאיריס תישאר בראש- נכונה מאד. יש משהו מנחם בזה. היה סיפור של שלום עליכם שקראתי בילדותי בו האם אומרת לבן שכאשר הוילון יתנפנף הוא ידע שהיא איתו בחדר. זהו משפט שהולך איתי כל החיים. 'קבלה' של מציאות, אני חושבת שזה העניין. יש משהו בבלוג הזה שהייתי מגדירה אותו 'מלא חמלה'. מחבקת את שלושתכם וירטואלית למרות שאני לא מכירה אתכם.
קרני
אהבתיאהבתי
עד שמצאתי בי מילים להגיב על פוסט יום ההולדת, והן כבר כל כך חלולות ולא רלוונטיות. ואת המילים החדשות, שיביעו את הכאב, אני לא מוצאת.
דיברנו על הילדים, על דר, על החיים ללא הורה מגיל צעיר, בשבוע האחרון. הדבר שהכי בלט בשיחה היה הרוגע והבטחון המוחלט והמלא שלה בכך שדר זכתה באבא נפלא שיגדל אותה באהבה ורגישות. איש יקר, משא כבד הושם עליך, ולא רק מהיום, הלוואי והאהבה ומה שחלקתם ישמשו כדי להקל עליך אותו, ולו במעט.
אהבתיאהבתי
אנחנו לא מכירים. את איריס הכרתי רק וירטואלית וגם זה בקושי, אבל בשנה האחרונה קראתי אותך, אותה ושמעתי. נלחמתם באומץ ובכנות בסרטן. העברתם בכך מסר מחזק וחזק לסביבה.
בין לבין המשכתם להיות משפחה אוהבת וחמה ולגדל את דר במסירות רבה.
מה נשאר להגיד עכשיו? בשבעה על אבא שלי, למדתי שהפרסים אומרים "סבלנות". זו מילת הקסם ומילת המפתח כי אין דרך אחרת.
בטוחה שעם אב כמוך דר תגדל כילדה מאושרת עם זיכרון של אמה האהובה כל הזמן.
מקווה שאתה תמצא אוויר בזמן הקרוב ותתחיל שוב לנשום בקצב רגיל אחרי התקופה המטורפת שעברתם.
אוויר. שקט. אהבה.
אהבתיאהבתי
לדרור, איריס ודר,
ק"כ- ברכות ליום הולדתך, דרור. אלו נסיבות קשות מאד לחגוג בהן יומולדת, אבל נראה לי שאתם מפיקים את המיטב מהמצב שנכפה עליכם ומצליחים לשמוח וליהנות גם עכשיו, כשאיריס מאושפזת.
התלבטתי מאד, אבל החלטתי לצרף לינק לסדרת צילומים בנושא הפרידה מהחיים, שאולי (הלוואי!!!) תקל עליכם ולו במעט, את המציאות בה אתם נמצאים כרגע.
מדובר בסדרת צילומים תיעודית של הצלם הגרמני גורדון וולטרס ונקראת (במקור): Go, my Beauty. מדובר שם בצעירה גרמניה בת 34 בשם דנה, שגוססת ממחלת הסרטן בה חלתה (וממנה החלימה זמנית) בגיל 25. דנה היא אם חד הורית לילד בן 8. יש לה חברות טובות, שמלוות אותה בדרכה לפרידה מהחיים בבית חולים גרמני. הן גם כותבות בקצרה קטעי אירועים ומחשבות שחולפות בראשן. וולטרס החל לצלם את ההתרחשויות בחדרה של דנה בבית החולים 12 ימים לפני מותה וצילם גם את המוות עצמו. התמונות מלאות חמלה ויופי ומוכיחות, שסוף החיים לא חייב להיות מריר ומיוסר. הפרידה מהחיים יכולה, למרות הכאב, להיות יפה, אנושית ומלאת השלמה. אני מקווה ומתפללת, שזה יקל עליכם ולו במעט…
רק טוב…
http://www.gordonwelters.com/photo-essays/go-my-beauty/
אהבתיאהבתי
דרור ודר היקרים,
אני קוראת את הפוסט מהלילה לאחר שאת הידיעה המעציבה כבר קיבלתי הבוקר. לא ברור לי למה אני כל כך בשוק מהסוף הכל כך צפוי הזה. כנראה בגלל שסוף כזה קשה לקבל.
קמתי בבוקר, קראתי ומיד התפרקתי. עליתי לחדר להתפרק בשקט כששמעתי את בעלי מארגן את ארבעת ילדי ליציאה לגן. אספתי את עצמי, שטפתי פנים ונשנשתי כל אחד מהם כל עוד נפשי בי. "כל עוד נפשי בי"… מונח שהיום בבוקר תופס אצלי משמעות חדשה ועמוקה יותר…
תהיה חזק, תנוח, תזכור, תחייך ותחייה!
נשיקות וחיבוקים (ונישנושים), אלונה
אהבתיאהבתי
אוי. ככ כואבת לקרוא שאיריס כבר לא איתך, עם דר ואיתנו. איזה סוף מר ועצוב למלחמה ככ חזקה מה היא הובילה בכח עז, עוצמה וגדולה. מחבקת אתכם. מצטערת המון.
אהבתיאהבתי
דרור, כמו רבים לפני איננו מכירים.
אני מהצד של הכלה )-:
אין להכביר מילים עכשיו כי עכשיו זה זמן של געש פנימי, בלבול,
הקלה על סבל שנעצר, כעס על אושר שנלקח בגסות, ערב רב ופתלתל של רגשות.
לכל מקום ינשאו המתנות שאיריס השאירה בעולם.
מודגשות יותר או כבר חלק אינטגרלי ממה שעשתה, נתנה, העניקה.
בידך האמונה ובלבך הרחב דיו כדי להכיל עוד הרבה מעבר למה שאתה מתאר תטווה לבתך המקסימה ולעצמך חיים.
יחד תייצרו לאיריס מקום וייחוד, כמו בחייה כך גם אחריהם.
הלוואי ויכולתי לשנות מהתסריט האפרפר הדביק והמחניק הזה
ביאליק כתב-
אחרי מותי ספדו ככה לי:
היה איש וראו: איננו עוד;
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה.
ואני אומרת -אשה היתה
אהבתיאהבתי
דרור יקר,
איננו מכירים והגעתי אל הבלוג שלך רק היום…
אנא קבל את תנחומי, שמגיעים אליך מעומק הלב.
קראתי את רשומת היום הולדת ובכיתי.
בכיתי, כי הדברים שכתבת כה כואבים ואין לתסכול שלי לאן להוליך את עצמו…
לאבד אדם קרוב, כפי שקרה לך ולדר המקסימה – בלתי נתפס.
אני מאחלת שיהיו לך הכוחות ותעצומות הנפש להמשיך הלאה, למענה של איריס
ולמען דר, ילדתכם המתוקה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין
אילנה.פ.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ביקור באיכילוב | אב במשרה מלאה
פינגבאק: איריס | חיה בסרט
פינגבאק: בין כסה לעשור | אב במשרה מלאה
תודה רבה לכם על התעוד. תרגישו טוב עד כמה שניתן. צר לי מאד על ההתפתחויות ועל הסבל שאיריס נאלצה לעבור. כחולה בסרטן גרורתי התעוד שלכם נוגע במיוחד. הלוואי ותדעו הרבה רגעי אושר לצד הכאב.
אהבתיאהבתי
Thanks for thiss
אהבתיאהבתי